<h1>סמ"ג עשין סימן ר"ל</h1>
<h2>דף לב.</h2>
צוה הקב"ה בקרוא המלך את התורה שיבאו כולם לשמוע שנאמר בפרשת וילך (דברים ל"א י'—י"ב) מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבא כל ישראל לראות תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם, ונאמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו וגו'. ואמרינן בחגיגה פרק ראשון (ג' א') דרש רבי אלעזר בן עזריה אם אנשים [באים ללמוד] ונשים באין לשמוע טף למה בא לתת שכר למביאיהם (יראים סי' תל"ג).
שנינו בסוטה בפרק ואלו נאמרין, אלו נאמרין בלשון הקדש פרשת המלך. כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלם כדי להקהיל את העם ביום ראשון מחול המועד של חג הסוכות, ומביאין בימה גדולה והיא של עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולין לחג מתקבצין סביביו וחזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש בית הכנסת וראש בית הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכ"ג נותנו למלך משום ברוב עם הדרת מלך, ושנינו (מ"א א') המלך עומד ומקבל ויושב, אם רצה (ע"פ רמב"ם חגיגה פ"ג ה"ד וע"ש ה"ג) וקורא מתחלת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגומר אותה ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף פרשת ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, ואם קרא מעומד הרי זה משובח (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). המלך כשהוא קורא מברך לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת ומוסיף שבע ברכות שביארנו בהלכות עבודת יוה"כ (עשה ר"ט דף רכ"ב ג' בד"ו [הו' ביומא ס"ח ב']). ומנין שזה שאמרה תורה תקרא את התורה שבמלך דבר הכתוב דבר זה מדברי נביאים למדנו שנאמר ביאשיהו (מלכים ב' כ"ג א'—ב') וישלח המלך ויאספו אליו וגו' ונאמר ויקרא באזניהם את כל דברי הברית הנמצא בית ה' (ע"פ יראים סי' רס"ו).
